תחנות

פתגם עממי אומר שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן. רק שלפעמים אין לנו מושג שהצעד הקטן שעשינו עכשיו, הוא למעשה הצעד הראשון במסע שרק מתחיל כעת – ואין לנו מושג מתי ייגמר ומה יקרה בדרך. מסע שמורכב מתחנות-תחנות, ובכל תחנה מחכה משהו חדש ומפתיע.

אני זוכרת את הצעד הראשון שעשיתי, שעה בה התעקשתי מול רופאת הילדים שמשהו חריג עם שניאור שלי, ושאני רוצה שיבדקו אותו. לא היה לי שמץ של מושג שאותו צעד הולך לשנות לי את החיים לצמיתות.

מאז עברנו המון תחנות במסע המאתגר שנקרא "שניאור". כל תחנה חדשה הביאה איתה הרבה מאוד חוסר וודאות, והצריכה מאיתנו כוחות שעד אז כלל לא ידענו שהם קיימים בתוכנו. אם זה להכיר עולם חדש של מושגים רפואיים, בדיקות שונות, בירוקרטיה ממשלתית, ועוד דברים רבים שזוגות בגילנו לרוב לא נחשפים אליהם.

***

השבוע קוראים בתורה את פרשת ויצא. זה היה ה"ויצא" שלי. היציאה מאזור הנוחות, מהשגרה החמימה, אל מסע מאתגר ונעלם. מסע בו את נפרדת מכל המוכר והטוב, ויוצאת להילחם למען הבן שלך, שיקבל את כל מה שהוא צריך כדי להתקדם ולמצות את הפוטנציאל שבו.

ואז מגיעות התחנות.

בתחנה אחת אני פוגשת רופאה בכירה, ששואלת בסבר חמור האם אני בטוחה שאני רוצה לגדל את הילד בעצמי, ובתחנה ליד אני פוגשת אמא לילד מיוחד שמרגיעה אותי שהן תמיד מדברות ככה, ושאם רק נשקיע בשניאור נראה תוצאות.

בתחנה הבאה אני מוצאת את עצמי מבלה ימים שלימים בבתי רפואה בבדיקות ובמעקבים, ובתחנה הסמוכה אני מגלה את המתנדבות המסורות שבאות בשבת לקחת קצת את שניאור כדי שאוכל לנוח.

תחנה רודפת תחנה, עליות ומורדות. זהו חלק בלתי נפרד מכל מסע.

ובמקביל למסע הלא פשוט הזה, צריך להמשיך לנהל את החיים. שום דבר לא נעצר.

להגיע לעבודה כרגיל (כי בכל זאת צריך להתפרנס) – גם אם זה אחרי לילה נטול שינה, כשהראש מלא במחשבות ובדאגות.

לטפל באין ספור תורים ובדיקות, לתאם תאריכים ולבדוק אם הגיעו תוצאות – גם כשזה נעשה תוך כדי בישולים, עם הטלפון באוזן ויומן טיפולים גדוש ומלא שלא מש ממני לרגע.

ותמיד לזכור את היעד. לכוון אל התחנה הבאה, להתפלל ולהאמין.

***

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על יעקב שיצא אל חרן, ללא שום מושג מה צופן לו העתיד. הוא לא ידע ששם ימצא את בחירת ליבו, והוא גם לא חשב שבדרך חזור הוא יאבד אותה. הוא לא התייאש גם כאשר רומה על ידי לבן אחרי שבע שנות עבודה קשות, ולא התלונן בשנים הארוכות בהם לא היו לו ילדים מרחל.

כי המסע הוא רק הדרך, וכל תחנה בו מקדמת אותנו הלאה לעבר היעד. יש לו הבטחה מהקב"ה, והוא לא נותן לשום דבר לעצור אותו. הוא ממשיך הלאה לארץ ישראל.

פתגם עממי אומר שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן, ואני אומרת: מסע גדול מורכב מהמון צעדים קטנים. התפקיד שלנו הוא לצלוח את הצעד הבא, והקב"ה יכוון אותנו אל סופו הטוב של המסע.

מושקי לנדאו

מושקי לנדאו

בת 32, מחנכת, אשת תקשורת ופעילה חברתית.
מייסדת 'הנני' - ארגון לאימהות של ילדים מיוחדים. נשואה באושר, ואמא למנדי בן ה-9, לשניאור בן ה-8, חנה בת 3, ומאשי בת שנה.
משתפת בחיי היום יום ובשגרה (הלא שגרתית) של אמא לילד מיוחד.

נהנית לקרוא? שתפי מישהי שחשובה לך!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

עוד פוסטים שיכולים לעניין אותך:

תחנות

פתגם עממי אומר שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן. רק שלפעמים אין לנו מושג שהצעד הקטן שעשינו עכשיו, הוא למעשה הצעד הראשון במסע שרק מתחיל

לפוסט המלא »
דילוג לתוכן