זאת הייתה עוד שיחת חולין עם אשה זרה, במסדרון האפרורי בתור למעקב ההתפתחות. כמוני, גם היא מחכה לשמוע כמה התקדם הילד שלה בחצי שנה האחרונה. בין לבין התפתחה בינינו שיחה מעניינת על החיים כהורים לילד עם צרכים מיוחדים. ואז היא שלפה את השאלה:
"מה זה עושה לאמונה שלך, זה שאת אמא לילד מיוחד?"
כל כך הרבה פעמים נשאלתי את השאלה הזאת, וכל כך הרבה תשובות יש לי עליה. האמת, השאלה הזו רלוונטית לכל אחת מאיתנו. הרי אין אחת שלא נתקלה ברגע כזה או אחר של קושי או מצוקה, רגע בו האמונה שלך עומדת למבחן.
***
כשאני חושבת על זה, השאלה בכלל צריכה להיות הפוכה. לא מה נסיבות החיים עושים לאמונה, אלא מה האמונה עושה לנסיבות החיים, וכיצד היא עוזרת לנו לצלוח אותם בשלום. במה אני -כאשה מאמינה- שונה מכל אשה אחרת שקיבלה אתגר דומה לשלי?
לגדל ילד מיוחד זהו מסע ארוך של עליות וירידות. הרבה מאוד רגעים של קושי, ונקודות קטנות של אושר ושמחה – אשר מחפות על הקשיים ונותנות כח להמשיך הלאה.
אני מאמינה כי לפני שהקב"ה שלח לי את שניאור, הוא טמן בתוכי כוחות גדולים כדי להתמודד איתו.
אני מאמינה כי לשניאור יש תפקיד משלו בעולם. תפקיד שבמידה ושניאור היה ילד רגיל ייתכן ולא היה מצליח לבצע אותו. ואני זכיתי לגדל את הנשמה הגבוהה הזו, ולהיות חלק בלתי נפרד מהתפקיד המיוחד שלו.
***
ויש גם את הרגעים הקשים. רגעים בהם אני נדרשת לשבת מול רופאים ולשמוע תחזיות קודרות. רגעים בהם אני נאלצת לשמוע כי למרות כל ההתקדמות שלו בשנה האחרונה – הוא עדיין רחוק מאוד מלתפקד כשאר בני גילו.
ודווקא באותם רגעים, אני בוחרת להסתכל על המציאות בעיניים מאמינות. בידיעה ברורה שיש כאן שותף שלישי, ושאני ממש לא לבד. לראות כיצד הקב"ה מלווה אותי בכל רגע. לראות את ההשגחה הפרטית השזורה לאורך חיי.
זה שעברנו הכנה מוקדמת לפני הלידה של שניאור. אני כמתנדבת במשך שנים בעמותת 'יד לילד המיוחד', ובעלי אשר התחיל בתפקידו כסמנכ"ל העמותה שנתיים לפני הלידה.
זה ששניאור נולד כשאנחנו עוד אנשים צעירים, עם כוחות ויכולות להתמודד עם האתגר.
זה ששניאור ילד כל כך יפה תואר ועם המון קסם אישי, שגורם לכל הסביבה הטיפולית שלו להתאהב בו כבר במבט הראשון.
זה, וזה, וזה – כל כך הרבה דברים שבמבט לאחור אני רואה את היד האלוקית שמלווה אותי בכל צעד ושעל.
***
ואין זמן מתאים מזה, בו אנו קוראים בפרשה על ההתגלות של הקב"ה אל אברהם, כדי לקחת מכך כח להמשך השנה – לבחור תמיד לראות בחיים שלנו היכן ההתגלות הפרטית של הקב"ה.
וכמו הסיפור הידוע, כאשר אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש היה ילד קטן, בן ארבע או חמש, נכנס אל סבו, ה'צמח-צדק', והתחיל לבכות: "מדוע נגלה ה' אל אברהם אבינו, ואילו לנו אין הוא מתגלה? ענה לו ה'צמח-צדק': כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנה, מחליט למול את עצמו – ראוי וכדאי הוא שיתגלה אליו ה'."
כשאדם יודע שהחיים שלו הם על מנת לעשות את רצון ה', גם במקרים בהם מה שנדרש ממנו נראה בלתי אפשרי, אזי הוא זוכה לראות את הקב"ה בכל צעד ושעל.
