השעה שלי
זאת השעה שלי עכשיו. זה הזמן להכין לי כוס קפה, ולקרוא את המוסף הזה שאתן מחזיקות עכשיו ביד. שעה של מנוחה והנאה מרגעי השקט המעטים. שעה בה אני נהנית באמת מהרוגע של שבת המלכה.
הרבה פעמים בחיים אנחנו עושות דברים ולא מבינות באותו רגע עד כמה הם חשובים ותורמים, עד לרגע בו את נזקקת לזה בעצמך.
אם זה ארגון או עמותה שאנחנו תורמות אליהם, ורק כשאנחנו נזקקות לשירותים מהם אנחנו מבינות עד כמה הארגון הזה נחוץ, חיוני ועוזר. או הרגע הזה בו כיולדת את מקבלת ארוחת בוקר עד הסלון מארגון "שפרה ופועה למען היולדת", ומבינה עד כמה הארגון הזה חשוב ונצרך.
בימיי כתלמידת תיכון הרביתי להתנדב עם ילדים מיוחדים. אם זה באירועים של עמותת 'יד לילד המיוחד', או באופן פרטני – לקחתי ילדים מביתם לטיול ברחבי הכפר או לגינת השעשועים.
זה לא היה קל, אבל ידעתי שאני עוזרת לאותן משפחות, ומאפשרת להן כמה שעות של שקט ומנוחה. אז, באותם ימים, טרם הבנתי את המשמעות האמתית של אותה התנדבות.
***
אם תהיו שבת בכפר חב"ד, סביר מאוד שתיתקלו בהן. בנות צעירות מסתובבות עם ילדים מיוחדים בעגלות או מחזיקות אותם חזק בידיים, בדרך לגינה או סתם לטיול בחוץ.
יש את המתנדבת המדהימה מפרויקט ׳מעגל החסד׳ שמגיעה עם חיוך גדול כל יום שישי (כן כן! ביום שישי) באמצע הבישולים והניקיונות בבית היא עוזבת את הכול ולוקחת את שניאור, על מנת לאפשר לנו לבשל לשבת או לנוח ולצבור כוחות.
ויש את המתנדבות של שבת בבוקר. שניאור שלי כבר דרוך ומוכן, יודע שעוד מעט תישמע הדפיקה בדלת, ושתי המתנדבות הקבועות ייקחו אותו לשעה בגינה. הוא מצפה להן ושמח מאוד כשהן מגיעות.
וככה, עם ביסקוויט ביד (הוא לא מוותר על זה אף פעם…) הוא מנופף לי לשלום ויוצא מהבית בהתלהבות, מוקף במתנדבות המסורות שמשגיחות עליו היטב.
ואני? זאת השעה שלי עכשיו. זה הזמן להכין לי כוס קפה, ולקרוא את המוסף הזה שאתן מחזיקות עכשיו ביד. שעה של מנוחה והנאה מרגעי השקט המעטים. שעה בה אני נהנית באמת מהרוגע של שבת המלכה.
ורק עכשיו אני מבינה באמת, עד כמה ההתנדבות הזאת תורמת למשפחות של ילדים מיוחדים. כן, אני זוכרת את עצמי כמתנדבת ויודעת שזה לא קל. חם בחוץ, ואסור להוריד את העיניים משניאור לרגע. ובכלל, לבנות צעירות תמיד יש את העיסוקים שלהן, וממש לא ברור מאליו שהן תבואנה להתנדב אצלי.
אני מנצלת את שארית הזמן לתפילת שחרית. מודה להשם על השליחוׂת הטובות שהוא שלח אליי, שמחה להיות חלק מקהילה נפלאה כל כך שמגיל צעיר מחנכים להתנדבות ועזרה לזולת.
עוד מעט תיפתח הדלת, ושניאור ייכנס הביתה במרוצה, מאושר ושמח. הוא לא יספר לי כמה הוא רץ ונהנה, אבל מספיק מבט קצר על המתנדבות כדי להבין שלא היה להן רגע לשבת…
***
ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות לאימהות משני צידי המתרס:
אימהות של מתנדבות: תודה לכן! אני יודעת שבזמן הזה יכולתן ליהנות בעצמכן מהעזרה של בתכן. תודה על שאתן מוותרות על כך בשבילי, ובשביל אימהות נוספות של ילדים מיוחדים. אני מעריכה מאוד ומאחלת לכן המון נחת חסידי ממנה ומכל שאר הילדים.
אימהות של ילדים מיוחדים: הגיעה אליכן מתנדבת? קחנה בחשבון שהן ויתרו על הזמן שלהן בשבילכן. נכון, לפעמים זה חלק ממבצע או מחויבות של בית הספר, ועדיין זו בחירה שלהן לבוא להתנדב עם ילד מיוחד, ולהתאים את עצמן לזמנים שמתאימים לך.
תכיני תמיד משהו בשבילן. לא צריך לצאת מהכלים, ארטיק חלבי בקיץ אחרי שעה בחוץ בהחלט יעשה את העבודה. שוקולד קטן לפני מבחן משמעותי, וגיפט-קארד סמלי ליום הולדת. וכמובן, תמיד לתת מילה טובה. תמיד להודות מכל הלב ולא לקחת את זה כמובן מאליו.
בשבילך זה מאמץ קטן, עבורן זו הוקרה גדולה. ואני אומרת לך את זה מניסיון של מתנדבת וותיקה…
