בעולם שבו יש עלייה מתמדת במספר הילדים המאובחנים, דיברנו על התופעה הזו ועל החשיבות של להסתכל מעבר לאבחון. שוחחנו על הנטייה האנושית שלנו לקטלג ולהכניס כל ילד למשבצת מוכרת, ואיך זה יכול להגביל את הדרך שבה אנחנו תופסים אותו.
הזכרנו את ההכרח לא לשכוח שהילד הוא קודם כל ילד עם תכונות, חוזקות ורצונות משלו – והאבחון הוא רק חלק ממי שהוא. שוחחנו על האחריות שלנו כהורים לראות את הילד מעבר לניירת ולדפים, ולפעמים גם לעמוד על הרגליים האחוריות מול המערכת כשאנחנו יודעים מה הילד באמת צריך.
ואיך הנטייה לקטלג אנשים מתבטאת לא רק בעולם האבחונים, אלא גם בחברה בכלל – בין דתיים לחילוניים, ימניים ושמאלניים, ומה אפשר לעשות בנידון.
